משנה: כֵּיצַד עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְנָתַן לָהּ גֵּט צְרִיכָה הִימֶּינּוּ חֲלִיצָה עָשָׂה מַאֲמָר וְחָלַץ צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר וּבָעַל הֲרֵי זוֹ כְמִצְוָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ז כמצותה. מפ' בגמרא:
צריכה הימנו גט. דחליצה אפקעתה לזיקתה ובעיא גט להפקיע קידושי דיליה דחליצה לא מפקעה קידושין:
צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה:
מתני' כיצד עשה כו' לאו אפלוגתא דר''ג ורבנן קאי אלא מילתא באפי נפשה היא ואיבם אחד ויבמה אחת קאי והכי קאמר כיצד דין יבם ויבמה. וכללו של דבר ארבעה דברים הם ביבמה ביאה וחליצה דאורייתא ומאמר וגט דרבנן והתנא מפרש לה לכולהו על כל חדא מינייהו ובתחלה פירש כשהמאמר ואחריו גט וביאה וחליצה וכן השאר ומפרש דיני מאמר והגט קודם משום דהוי דרבנן וחביבא ליה נ''י. ופירש דרכים אלו בתחלה ביבם א' ויבמה אחת ואח''כ ביבם אחד ושתי יבמות והדר מפרש דהה''ד בשני יבמין ויבמה אחת:
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. קִידֵּשׁ אִשָּׁה 31b מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְנָֽפְלָה לוֹ אֲחוֹתָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֲפִילוּ כֵן אֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. אָמַר. לֹא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי גֵט וְעַל יְדֵי מַאֲמָר. וְהַהוּא דָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ קִידּוּשִׁין מֵאָה תוֹפְשִׂין בָּהּ. דְּלֹא כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ופשיט ליה דלא אמר ר''ג אלא ע''י גט וע''י מאמר גרסינן. כלומר דוקא הכא לענין אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר הוא דקאמר דלא חל השני וכדפרישית לעיל דמאחר שכח שניהן שוה מה שיעשה השני כבר עשה הראשון אבל גבי קידושין מעכשיו מודה ר''ג דחלה זיקת אחותה עליה בתוך ל' יום ולאסרה עליו משום אחות זקוקתו דהואיל ולא גמרו הקידושין ויש כאן מקום לחול לקידושין אפילו למאה וכדרבי אבהו בשם רבי יוחנן:
וגרסינן הכא הא דבתרא. וההיא דאמר רבי אבהו כו' וכאשר פירשתי שם:
אפילו כן אין מאמר כו'. כלומר מי נימא דאפילו כאן הוי כמו אין מאמר אחר מאמר לר''ג דאם נפלה אחותה בתוך ל' יום דלא תהא זקוקה לו מעכשיו הואיל וקידושי אחותה חלו מתחילה ואעפ''י דלא גמרו עדיין הקידושין ודמי למאמר אחר מאמר:
קידש אשה מעכשיו כו'. כה''ג בעי לעיל פ''ג הלכה ד' לב''ש דס''ל שם דמאמר קונה ומשייר וכדפרישית שם והכא נמי בעי לר''ג דאמר אין מאמר אחר מאמר והרי המאמר קונה ומשייר הוא ואפ''ה לא חל אחריו השני ואם נימא דאם קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום דנמי קנויה ומשיורת היא:
הלכה: כֵּיצַד. עָשָׂה מַאֲמָר כול'. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַגֵּט פּוֹטֵר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁקָּנָה מַאֲמָר. אִם תֹּאמַר. אֵין הַגֵּט פּוֹטֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּנָה מַאֲמָר. יָבָם אָמַר. לֹא יִפְטוֹר גִּיטִּי אֶלָּא מַה שֶׁקָּנָה מַאֲמָרִי. וַאֲפִילוּ מַה שֶׁקָּנָה מַאֲמָרִי לא פָטַר גִּיטִּי. כְּרִיתוּת. אֵין זֶה כְרִיתוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפי' כו'. כלומר לא מיבעי דיכול לומר לא יפטור גיטי כו' אלא אפי' מה שקנה מאמרי לא פטר גיטי דכריתות כתי' ואין זו כריתות הואיל ואכתי אגידא ביה במקצת הזיקה אלא ע''כ דפוטר יותר אפי' מקצת הזיקה והילכך אסור בה משום לא יבנה ובעי חליצה להתירה דאין יבמה יוצאה בגט. וכן משמע מהבבלי דף ל''ב וכדפירשו התו' במתני' ד''ה עשה ובנותן גט סתם ועיין במראה לעיל ד''ה מהו:
אם תאמר. דאי לא תימא הכי אלא דאין פוטר יותר א''כ יבם יכול לומר לא יפטור גיטי אלא מה שקנה מאמרי ומאי דעבדי שקלי ויהא מותר לכונסה:
גמ' הדא אמרה שהגט פוטר כו'. דלעיל בהלכה א' מיבעיא לן וממתניתין שמעינן דהגט פוטר יותר מקניי' מאמר דאפי' מקצת הזיקה ששייר המאמר הגט דוחה וכדמפרש ואזיל:
הָדָא אָֽמְרָה. בִּיאָה פְסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. אִיתָא חֲמִי. חֲלִיצָה פְסוּלָה פוֹטֶרֶת וּבִיאָה פְסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. חֲלִיצָה עַל יְדֵי שֶׁעִיקָּרָהּ פְּסוּלָה פּוֹטֶרֶת. בִּיאָה עַל יְדֵי שֶׁאֵין עִיקָּרָהּ פְּסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. וְלֹא תִפְטוֹר בָּהּ לַקּוּל וְתִפְטוֹר בָּהּ לַחוֹמֶר. וְלֵיי דֶה מִילָּה. שֶׁאִם בָּא אֶחָד וְקִידֵּשׁ אֶת הַצָּרָה תָּֽפְשׂוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קִייַמְתִּיהָ. כָּל יְבָמָה שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לַחוּץ לְעוֹלָם הִיא בִפְנִים עַד שֶׁתֵּצֵא לַחוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
קיימתיה. אתה מקיים לטעם זה כדאמרי' בעלמא כל יבמה שאין כולה לחוץ דאכתי אגידא ביה קצת לעולם כו' וכן אמרינן לקמן פ' ב''ש:
וליידא מילה. ולאיזה דבר כגון אם בא אחר וקידש את הצרה דנימא דביאת ראשונה ביאה הויא ופטרה זיקת הצרה ותפסו בה קידושין:
ולא תפטור בה לקולא. שלא תהא צריכה חליצה אלא ותפטור בה לחומרא כדמפרש ואזיל:
ומשני חליצה ע''י שעיקרה. היא לפסול עליו ולפטור ממנה פוטרת אבל ביאה שעיקרה היא לקיימה אין ביאה פסולה כלום:
ומתמה הש''ס איתא חמי. בא וראה חליצה פסולה פוטרת דקתני בסיפא אין אחר חליצה כלום וביאה פסולה אינה פוטרת בתמיה:
הדא אמרה. אמציעתא קאי נתן גט ובעל דביאה פסולה היא ואינה פוטרת והילכך צריכה חליצה כדפרישית במתניתין:
או מאחר כו'. ואכתי ביה היא אגידה ואע''ג דמאמר ביבמה מדרבנן בעלמא הוא איכא למימר דהואיל והחליצה אחר מאמר לאו חליצה מעלייתא היא לאפקועה לגמרי. א''נ דאתיא כההיא דדריש לעיל ריש פ''ב דהמאמר יש לו מדרש מן התורה וע''ש במראה ד''ה ולקחה:
בא אחר וקידשה. בעיא היא דאם בא אחר וקידשה לחלוצה עצמה קודם הגט מהו מי נימא מכיון שנעקרה זיקת המת בחליצה תפסו בה:
ולהידא מילה. ולאיזה דבר אמרינן דפוטרת שאם יבא אחר וקידש את הצרה דהקידושין תופסין בה אבל לא שתהא צרה מותרת לשוק דאמרינן לעיל פ''ג דחליצה פסולה אינה פוטרת לגמרי וע''ש הלכה א' ובמראה ד''ה ודכוותה אפי' חלצו:
חליצה פסולה פוטרה. אעשה מאמר וחליצה קאי דהוי חליצה פסולה ופוטרת צרתה:
הלכה: נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר כול'. גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִיקָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' גט למאמרו. ארישא קאי נתן גט כו' וכדפרישית במתני':
משנה: נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וּבָעַל צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וְחָלַץ אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
אין לאחר חליצה כלום. דאע''ג דחליצה פסולה היא דאי בעיא ליבומי לא מצי אפ''ה דחי' לגמרי ואין לאחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעיא גט וכר''ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והכי מוקי למתני' בבבלי כר''ע וכן הכא לקמן:
נתן גט ובעל. אסור לקיימה שמשעה שנתן לה גט קיימא עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו. ובגט לחודי' לא מיפטרא כשאר כונס יבמתו שיכול לפטרה בגט משום דהך ביאה פסולה הויא משום גט קמא ולא קניי' לגמרי ובגמרא פריך עלה:
מתני' נתן גט ועשה בה מאמר צריכה גט וחליצה. דגט דחי קצת ושייר קצת ומאמר קני לשיורא דגיטא הילכך צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו כדמפרש בגמ':
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמִּצְוָה לְקַדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ לִבְעוֹל. מַה אִם שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ קִידּוּשִׁין אַתְּ אוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ כְמִצְוָתָהּ. הָאִשָּׁה שֶׁכָּתוּב בָּהּ קִידּוּשִׁין לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אם יבמה שאין כתוב בה קידושין. אלא ביאה את אומר כו' ובבבלי נ''ב דחי לה להא דרצה להוכיח דביבמה מצוה לקדש דאף זו כמצותה קאמר אלא דמסיק דמדרבנן מצוה היא שיקדש ואח''כ יבעול והכא נמי מצוה דרבנן קאמר:
הדא אמרה. זאת אומרת ממתניתין דאמרה הרי זו כמצותה שמצוה לקדש אשה ואח''כ לבעול דק''ו מיבמה:
חֲלִיצָה פְסוּלָה פוֹטֶרֶת. וּלְהֵידָא מִילָּה. שֶׁאִם יָבוֹא אַחֵר וְקִידֵּשׁ הַצָּרָה תָֽפְשׂוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. 32a בָּא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ. מִכֵּיוָן שֶׁנֶּעֱקְרָה הִימֶּינָּה זִיקַת הַמֵּת תָּֽפְשׂוּ בָהּ קִידּוּשִׁין אוֹ מֵאַחַר שֶׁהִיא צְרִיכָה גֵט לְמַאֲמָרוֹ לֹא תָֽפְשֵׂי בָהּ קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
קיימתיה. אתה מקיים לטעם זה כדאמרי' בעלמא כל יבמה שאין כולה לחוץ דאכתי אגידא ביה קצת לעולם כו' וכן אמרינן לקמן פ' ב''ש:
וליידא מילה. ולאיזה דבר כגון אם בא אחר וקידש את הצרה דנימא דביאת ראשונה ביאה הויא ופטרה זיקת הצרה ותפסו בה קידושין:
ולא תפטור בה לקולא. שלא תהא צריכה חליצה אלא ותפטור בה לחומרא כדמפרש ואזיל:
ומשני חליצה ע''י שעיקרה. היא לפסול עליו ולפטור ממנה פוטרת אבל ביאה שעיקרה היא לקיימה אין ביאה פסולה כלום:
ומתמה הש''ס איתא חמי. בא וראה חליצה פסולה פוטרת דקתני בסיפא אין אחר חליצה כלום וביאה פסולה אינה פוטרת בתמיה:
הדא אמרה. אמציעתא קאי נתן גט ובעל דביאה פסולה היא ואינה פוטרת והילכך צריכה חליצה כדפרישית במתניתין:
או מאחר כו'. ואכתי ביה היא אגידה ואע''ג דמאמר ביבמה מדרבנן בעלמא הוא איכא למימר דהואיל והחליצה אחר מאמר לאו חליצה מעלייתא היא לאפקועה לגמרי. א''נ דאתיא כההיא דדריש לעיל ריש פ''ב דהמאמר יש לו מדרש מן התורה וע''ש במראה ד''ה ולקחה:
בא אחר וקידשה. בעיא היא דאם בא אחר וקידשה לחלוצה עצמה קודם הגט מהו מי נימא מכיון שנעקרה זיקת המת בחליצה תפסו בה:
ולהידא מילה. ולאיזה דבר אמרינן דפוטרת שאם יבא אחר וקידש את הצרה דהקידושין תופסין בה אבל לא שתהא צרה מותרת לשוק דאמרינן לעיל פ''ג דחליצה פסולה אינה פוטרת לגמרי וע''ש הלכה א' ובמראה ד''ה ודכוותה אפי' חלצו:
חליצה פסולה פוטרה. אעשה מאמר וחליצה קאי דהוי חליצה פסולה ופוטרת צרתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source